פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      בלוג ויוה - מרץ 2019

      השקת ערוץ הכלה מאיסטנבול!

      לכל מי שהחמיץ ורוצה להצטרף להיסטריה - ערוץ הכלה מאיסטנבול, עונות 1-2, כל הפרקים מההתחלה, החל מ-24 במרץ.
      בואו להתרגש מאהבתם של סורייה ופארוק ולהתרגז ממעללי משפחת בוראן, בטלנובלה הטורקית שסחפה את המדינה!

      הערוץ יהיה זמין לכל הפלטפורמות בחינם!
      בימים א'-ה' ישודרו 9 פרקים בכל יום.
      ובשישי שבת ישודר מרתון של פרקי השבוע ברצף.

      --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

      "אהבה כזאת כבר לא רואים..." פוסט מאת גולשת אנונימית

      אני לא אחת כזאת שמתמכרת לסדרות, את האמת, אני כמעט ולא רואה טלוויזיה.
      אני שואלת את עצמי מה גרם לי ולרבים אחרים להישאב לתוך סדרה כזאת בערוץ ויוה, ועוד מלודרמה טורקית כמו "הכלה מאיסטנבול".
      מעולם לא צפיתי בסדרות מסוג כזה, טלנובלות לא היו בדיוק מיי קאפ אוף טי.. אבל "הכלה" תפסה אותי, תפסה אותי חזק..
      אני מוצאת את עצמי צופה בסדרה וכמו ילדה קטנה מתרגשת, בוכה, צוחקת.. כמויות של רגש בשעה אחת.
      חברים שלי שלא צופים בכלה מאיסטנבול שואלים אותי מה יש בסדרה הזאת שכל כך מעורר את כולם?
      נראה לי שהתשובה לכך היא שאולי התגעגענו להרגיש.. בעולם כל כך ציני ואפילו די מכני, עולם שרובו אפליקציה אחת גדולה, עולם שבו כדי להכיר מישהו אנחנו מדפדפים בנייד בין לייק או לא לייק, פתאום אנחנו פוגשים באהבה שלא תלויה בדבר, אהבה שאין לה גבולות...

      "אהבה כזאת כבר לא רואים" אמרתי להם..והאמת? שזה לא רק סיפור אהבה קלישאתי...
      כנראה שאנחנו מוצאים בסדרה הזאת את עצמנו, כל אחד בסיפורו האישי שלו.
      אני כל כך נפעמת מהתהליכים הפנימיים שעוברות הדמויות, כל אחת כתובה באופן מדויק ומעגלי, זה כאילו התסריטאית שכתבה את הסדרה השקיעה בכל דמות כל כך הרבה מחשבה ואנושיות.
      אנחנו לומדים לאהוב גם את הדמויות שכביכול אמורות להיות "רעות" ולהזדהות עם הרגשות המודחקים שלנו, עם הקנאה, החסכים והנקמנות שנמצאת בכולנו.
      זה כבר לא גילטי פלז'ר כמו שקראנו לזה בעבר.. אז כן, אני צופה "בכלה מאיסטנבול" ואני ממליצה לכל מי שלא צופה בסדרה להתחיל לראות..