מה החבר של צברית חושב על ישראל?

6 במרץ, 2012

אחרי שישה שבועות אצל הורי, רגע לפני שארוסי חוזר הביתה לקוריאה, שאלתי אותו מה הוא חושב על ארצנו הקטנטונת והאם הוא חושב לגור פה איתי ולהקים את משפחתנו. הוא התייחס לנושאים הנ"ל:

אוכל, קדימה אוכל! חוץ מלהלל ולשבח את המאכלים של אמא שלי, הוא ציין לשבח את המגוון הרחב של המנות במטבח הישראלי, הטריות והגיוון בטעמים. העובדה שכמעט תמיד תהיה תוספת של סלט ירקות טרי לכל ארוחה, מתובל בשמן זית ולימון ולאו דווקא ברוטב מתוק, כפי שמקובל בקוריאה, נעימה לו לחיך אף יותר. למרות שלפעמים הוא הרגיש צורך להוסיף נקניק לפיצה הביתית או בייקון לביצים שהכנתי לארוחת הבוקר, הוא מיד הרגיש לא בנוח. מעין תחושה ש"אסור", שאולי זה לא במקום ולא כדאי אפילו לבקש.

לא כולל שרות! "הישראלים מאוד מזכירים לי את הקוריאנים! שרות מהיר ויעיל, מאוד מודרני כמו בקוריאה. השרות במסעדות, במלונות ואפילו בבנק היה אדיב ותמיד בחיוך". הוא הוסיף כי הוא הרגיש שהאדיבות באה ממקום אמיתי ולא באופן מאולץ או מזוייף.

טבע! יפה אפילו בחורף! "ישראל יפיפייה ומאוד חבל שהתקשורת מתמקדת בדברים הפחות יפים". במסגרת השהות שלו פה טיילנו מדן ועד אילת. מרמת הגולן, עכו, חיפה והקריות ועד אילת דרך ירושלים וים המלח. הוא כל כך התאהב בים המלח שהוא ביקש לבקר שם פעמיים (למרות שהמים קרים, לעניות דעתי!!). הוא אפילו הכריח אותי לעלות בשביל הנחש במצדה, שכפי שזכור לי טיפסתי במעלה ההר לפני יותר מעשור! היה שווה, הנוף... אוי הנוף עוצר נשימה.

אויש מאוד יקר פה, אפילו לתייר מקוריאה! למרות שהמחייה פה מאוד יקרה, המיסים מאוד גבוהים, המכוניות יקרות ומחירי הדלק גבוהים פי 2 מהמחירים בקוריאה הדרומית, עדיין שירותי הרפואה והרווחה בישראל טובים יותר.

אז אולי לא כדאי להסתמך על מערכת ההסברה של משרד החוץ והתיירות אלא שכל אחד יראה מה הוא יכול לתרום לתיירות בארץ. לידיעתכם, ישנם קרוב לארבעים אלף תיירים המגיעים אלינו מקוריאה הדרומית מידי שנה, בהם אוכלוסייה נוצרית גדולה והנתונים מצביעים על פוטנציאל תיירותי הולך וגדל.