צברית בקוריאה - מה הם חושבים עלינו?

7 בפברואר, 2012

באחד משיעורי המבוא לסוציולוגיה, המרצה אמר בחצי צחוק חצי אמת: "אם תרצו לדעת מהי דעת הקהל האמיתית, תדברו עם נהגי מוניות. הם ישמחו לנדב מידע אמיתי מהשטח". מסתבר, שזה נכון גם לגבי נהגי מוניות קוריאנים. כמובן, בהנחה שאתם דוברי השפה. כמעט כל פעם שהייתי נכנסת למונית (בגלל העצלות שלי זה קרה לעיתים תכופות), אומרת לנהג בקוריאנית את הכתובת למחוז חפצי ולפעמים אפילו מבקשת לקחת כיוון כזה או אחר (ממש כמו מקומית), הוא היה נשאר פעור פה לכמה שניות ואז אומר בהתפעלות: "אוווו הקוריאנית שלך מאוד טובה, מאיזו מדינה הגעת אלינו?". "ישראל", עניתי. ואז ה"אווווווווווווו" התארך אף יותר והוא אמר: "אוווווווו בום בום בום" (פעמים רבות גם היה מלווה בתנועות ידיים שמסמלות רובה/אקדח), "יש הרבה מלחמות במדינה שלך" או עוד שאלות כמו: "אז זה אומר שאת יהודיה"?, "אם כך: אז את מאוד חכמה, כי כל היהודים חכמים"...

הדרום קוריאנים לא יודעים הרבה על ישראל: הם יודעים שיש לנו צבא חזק וגם אזרחים מאוד פטריוטים; הם יודעים שאנחנו, ממש כמוהם, נמצאים כל הזמן בסכנת מלחמה; הם יודעים שהיהודים "חכמים ומצליחים" ולרבים מהם יש אפילו ספר תלמוד בבית. בנוסף, הם מעריצים את מערכת החינוך היהודית. למרות שבמבחני פיז"ה (Programme for International Student Assessment) דרום קוריאה לרוב נמצאת במקומות הראשונים וישראל נמצאת הרבה מאחור. בדומה לסינים, הקוריאנים דוגלים יותר בשיטת השינון שלא כמו ישראל המעודדת יצירתיות וחדשנות. אם כי, עם הצלחות קשה להתווכח! חברות המוטור והאלקטרוניקה של קוריאה הן מהטובות בעולם.

בחוגים חברתיים רבים נשאלתי לגבי העבר הצבאי שלי. רבים יודעים שבישראל קיים חוק שירות חובה גם לבנות. כיוון שבקוריאה יש רק שירות חובה של שנתיים לגברים, הגברים הקוריאנים "מתלוננים" כי צריך לחוקק חוק דומה בקוריאה.

בסך הכל, הקוריאנים מאוד אדיבים כלפי יהודים וישראלים ודעת הקהל מאוד חיובית כלפינו, אך יחד עם זאת צריך לזכור שהם מכירים אותנו, כמו כולם, דרך עיני המדיה או דרך כמה תיירים, סטודנטים, אנשי עסקים ושגרירות שנמצאים במדינה. זאת עבודתנו, להראות מי ומה אנחנו. חובת ההוכחה מוטלת עלינו.