מאת: אלכס פרידמן
פאולה ממהרת לכבות את הטלוויזיה. צעדים נשמעים מבעד לדלת...
לולה שוכבת במיטתה, שקועה במחשבות. לפתע מתקבל אסמס: ''היי, זה אחיו של 'מלאך', הוא מאושפז בבית-חולים ולכן לא יכול לענות. אל תדאגי, הוא ייצור אתך קשר בקרוב''. לולה מודאגת.
פבלו, פרנקו וחואן יושבים מסביב לשולחן במרתף ומתכננים את החטיפה של רפאל. פרנקו מדליק סיגריה, ''צריך לחכות שהרוחות יירגעו, כל ההמולה סביבו לא טובה לנו''. חואן מהנהן בהסכמה, ''כן, אבל מצד שני, המולה היא תמיד ההסוואה הכי טובה''. פבלו לא מרגיש עם זה טוב, ''אני רק מבקש שזה יקרה אחרי יום שני...''. פרנקו לא מבין, ''מה יש ביום שני?''. פבלו מתמהמה לענות, ''קרולינה נוסעת ללמוד בגרמניה''. פרנקו צוחק בהקנטה, ''אה, אז בגלל זה אתה מסתובב עם פרצוף תחת! תחשוב על זה ככה, אם נספיק לפני יום שני, אולי אהובתך תישאר בזרועותיך...''. פבלו מתעצבן, ''מעתה, כל מה שקשור לקרולינה הוא ענייני האישי!''. חואן מתערב, ''סליחה שאני מתערב, אבל לדעתי העיתוי הטוב ביותר לחטיפה יהיה ביום ראשון, במהלך ארוחת הפרידה''. פבלו לא מבין, ''איזו ארוחה?''. חואן מסתורי, ''ארוחת הפרידה החגיגית מקרולינה... שבה אתה תהיה אורח הכבוד!''. פבלו ופרנקו מופתעים. חואן מפרט, ''רפאל מארגן ארוחת פרידה בנוכחות המשפחה, חברתה הטובה, לולה, ופבלו - אורח הכבוד של קרו. יש לי תכנית, אבל אני צריך מזומנים''. פרנקו מתבאס, ''כמה?''.
לולה וקרולינה יושבות בבר, שותות קוקטיילים, כל אחת שקועה בבעיות של עצמה. לולה לוגמת מהקוקטייל, ''יש לי את הכתובת שלו, אבל זה נראה לך הגיוני שאבוא לביתו ואגיד: 'אני החברה של מלאך מהאינטרנט, הייתי רוצה לבקר אותו בבית-החולים'? לא!''. קרולינה מרחפת, ''כן...''. לולה קולטת שקרולינה לא אתה ומרגישה לא בנוח, ''איזו טמבלית... אני משגעת אותך עם הבעיות שלי אחרי מה שעבר עלייך הבוקר... זה נורא... אבא שלך בסדר?''. קרולינה מהנהנת בהסכמה, ''כן, נורא. אבא בסדר''. לולה מהוססת, ''אני מכירה אותך, זה לא רק זה, מה קרה? דיברת עם פבלו?''. קרולינה לוגמת מהקוקטייל שלה, ''כן, דיברנו. הוא היה מקסים, קיבל את הנסיעה בהבנה, הבטיח לחכות לי...''. לולה עדין מהוססת, ''אז מה הבעיה?''. קרולינה מלאת ספקות, ''אני עדיין לא בטוחה שאני רוצה לנסוע. ו... אני פוחדת שהוא לא יעמוד במילתו''. לולה מחייכת, ''אם לא, אז המילה שלו לא שווה דבר. והוא גם טיפש. ואת לא צריכה גבר כזה לצדך, נכון?''. קרולינה מחייכת, ''אני סתם מגזימה. אני בטוחה שאפשר לסמוך עליו. את תכירי אותו מחרתיים ותראי...''.
חואן שותה תה עם מרגריטה בביתה. מרגריטה סקרנית לדעת, ''אתה קשור למה שקורה עם רפאל בזמן האחרון?''. חואן מרגיש לא בנוח, שותק. מרגריטה צוחקת באירוניות, ''אתה רואה? בסופו של דבר צדקתי... אתה פושע''. חואן מניח את ספל התה על השולחן, ''אין דרך אחרת, הוא בעל עוצמה, הוא מעל לחוק! ברונו מגן עליו... זאת הדרך היחידה לדחוק אותו לקיר ולעשות צדק''. מרגריטה מטילה ספק, ''צדק? האם המוות של לאורה מננדס ושל שני הבחורים הבוקר נראה לך צודק?''. חואן מרכין מבט. מרגריטה מהרהרת בקול, ''הכאב משפיע עלינו לעשות דברים קיצוניים, מסנוור את שפיותנו, הדבר היחיד שמעניין אותנו הוא למצוא את פאולה ולא אכפת לנו להרוס את חייהם של אחרים... מה שהופך אותנו למנוולים כמוהם, כי זה בדיוק מה שהם עשו לנו''.
פבלו שוכב על הספה במרתף, ''אני עדיין לא מאמין שחרה ורובר מתים''. פרנקו מדליק סיגריה, ''גם אני לא. זה בלתי נתפס. אבל הם ישלמו על זה... כולם... רפאל... חואן...''. פבלו מופתע, ''חואן?''. פרנקו מתיישב על כיסא, ''לולא חואן, לא היינו מסתבכים בצרה הזאת וחרה ורובר היו בחיים''. פבלו מתיישב, מודאג, ''פרנקו, מה אתה זומם?''. פרנקו רוכן לעברו, מחייך בזדוניות, ''אחרי שנקבל את הכסף, אני אחסל את שניהם''...