מאת: אלכס פרידמן
ברונו יורד מהג'יפ וניגש אל רפאל, ''אתה בסדר?''. רפאל המום, ''מה לכל הרוחות קורה פה?''. ברונו מחזיר את האקדח לתוך הנרתיק, ''מישהו סימן אותך, שותף''. רפאל מסתכל על חרה ורובר, ''איך נסביר את כל זה?''. ברונו פורש את זרועותיו לצדדים, ''כמו שזה: שני טיפוסים ניסו לחטוף אותך, אני הייתי בסביבה, התנהל קרב יריות וחיסלתי אותם''. רפאל מגחך, ''אתה יותר מדי בסביבה באחרונה''.
סנדרה מתארגנת לצאת למפעל. חואן מסתובב סביבה, ''אני יכול לבוא אתך?''. סנדרה מביטה בו במבט מלא סלידה, ''לא כדאי לך''. הטלפון מצלצל. סנדרה עונה, ''הלו? כן, אני בבית. מה קרה?''. קרולינה בדיוק יורדת במדרגות. סנדרה מזועזעת, ''מה?! איך זה קרה?!''. קרולינה מבוהלת, ''מה קרה?''. סנדרה מנתקת, ''ניסו לחטוף את אבא. במזל הוא הספיק להתקשר לברונו וזה הגיע בזמן''. חואן מתוח, ''ומה קרה?''. סנדרה מספרת, ''התנהל קרב יריות, ככל הנראה ברונו חיסל את שני הפושעים''. קרולינה מבועתת, ''אבא בסדר? אני לא מאמינה שזה קורה לנו...''. סנדרה לוקחת את התיק, ''נראה שכן, אבל אני חייבת לראות במו עיניי. אני נוסעת למפעל. חואן, אל תבוא היום, יש מספיק בעיות גם בלעדיך''. סנדרה יוצאת. חואן הולך לצד ושם את ידיו על פניו. קרולינה מתיישבת על הספה, לא מעכלת, ''זה נורא...''.
פרנקו מתהלך במרתף, מנסה שוב ושוב להשיג את חרה ורובר בטלפון. חואן מתפרץ בזעם, ''אידיוט! מה עשית?! סיכמנו שלא נפעל עד שנתכנן הכול לפרטי פרטים!!!''. פבלו מופתע. פרנקו מבין שמשהו קרה, ''תפסו אותם?''. חואן צוחק בגיחוך, ''חיסלו אותם!''. פרנקו לוקה בהלם. פבלו מתיישב על הספה, הדמעות פורצות מעיניו. פרנקו מטיח את הסלולארי בשולחן, ''הוא עלה עליהם, הייתי חייב לפעול...''. חואן נשען על הקיר, ''הם היו צריכים להסתלק, לא היו צריכים להיות קרבנות!''. פרנקו מתיישב על כיסא, ''מי עשה את זה?''. חואן עונה, ''ברונו, השוטר המושחת שמשתף אתו פעולה''. פרנקו חדור שנאה, ''הם ישלמו על זה!''. חואן מתיישב מולו, ''טעיתי, הגזמתי, זו לא הדרך לעשות צדק. אני לא רוצה עוד קרבנות...''. פרנקו מניד ראשו בשלילה, ''זה כבר לא עניין של אתה רוצה או לא, זה אפילו לא עניין של כסף, זה עניין של נקמה!''. פבלו מנגב את הדמעות, ''פרנקו, חואן צודק. אתה בעצמך רצית שנפתח דף חדש, אז בוא נפתח דף חדש. מה שקרה לחרה ורובר זה סימן שאנחנו לא בדרך הנכונה...''. פרנקו משתולל, ''אתם שני פחדנים! לא צריך אתכם! אני אעשה את הכול לבד!''. פבלו וחואן מחליפים מבטים. פרנקו פורץ בבכי, ''אני לא אבליג על מותם של שני החברים שלי! הם היו יותר מסתם חברים! וגם אתה, חואן, לא אמור להבליג על כל מה שעשו לך! אתה יותר מכולם יודע שהצדק לא קיים!''. פבלו טופח על כתפו, ''בסדר. אני אתך''. חואן מרגיש מחויב, ''באופן מסוים אני אחראי למה שקרה, כך שאתה יכול לסמוך גם עלי...''.
רפאל מוסר הודעה לעיתונות, ''תודה רבה לכולם על ההתעניינות והדאגה, למזלנו אני ומשפחתי יצאנו בשלום מהשוד לפני יומיים וגם מניסיון החטיפה הבוקר''. ברונו מצטרף ומוסיף, ''זהות החוטפים כבר ידועה, מדובר בחררדו ליאנה ורוברטו מוראלס, שניהם עבריינים המוכרים למשטרה...".
לולה יושבת מול המחשב, מקלידה מייל: ''אני מצטערת שאני נודניקית, אבל גם היום לא הופעת. אם אתה כועס עליי על משהו שעשיתי או אמרתי, תן לי לדעת. אני לא יכולה ככה יותר, אני חושבת עליך כל היום ומאוד מאוד מודאגת. דבר אתי... אוהבת, לולה!''.
בחדר קטן וחשוך עם חלון שמשקיף אל נוף הררי ירוק נדלקת הטלוויזיה. על מיטת עץ ישנה יושבת אישה, שותה תה, וצופה בחדשות. במהדורה בדיוק מדווחים על ניסיון החטיפה של רפאל. שיערה של האישה אסוף ומאפיר קלות, ידיה מקומטות ורועדות, ועיניה הירוקות בוהקות לאור השמש הבוקעת דרך החלון. לאט-לאט פניה נחשפות ומתגלה כי האישה היא לא אחרת מאשר פאולה...