מאת: אלכס פרידמן
פבלו לא מרוצה משיתוף הפעולה עם חואן. פרנקו ממשיך להתלהב, ''אז מי הקרבן?''. חואן מתלבט אם הוא יכול לסמוך עליהם, ''הקרבן... רפאל סולר''. פבלו מופתע, ''אבא של קרולינה?''. חואן מהנהן בהסכמה, ''רפאל, אבא של קרולינה, הוא האיש שהרס את חיי. עשרים שנה הוא חי באחוזת פאר בזמן שאני נרקבתי בכלא, הגיע הזמן לגבות את החוב''. פרנקו מגרד את הקרחת, ''אז התכנית היא חטיפה, כופר, רצח?''. חואן מניד ראשו בשלילה, ''אני לא רוצח! התכנית היא חטיפה, כופר, שחרור! אני זקוק לכסף למימוש תכנית אחרת, תכנית הרבה יותר מורכבת מזו''. פרנקו מסכים, ''בסדר גמור. החל מהיום חרה ורובר יעקבו אחרי האיש, אני אדאג לכל השאר. שבעים אחוז לנו, שלושים אחוז לך''. חואן צוחק בגיחוך, ''חמישים-חמישים, אחרת אין עסקה''. פרנקו מתנגד, ''לא בא בחשבון, אנחנו עושים את כל העבודה השחורה''. חואן נשען לאחור, ''אני הולך לשכנע את אשתו לשלם את הכופר, לדאוג שהמשטרה לא תתערב, זה נראה לך מעט?''. חרה מסמן לפרנקו להסכים. פרנקו מושיט את ידו, ''סיכמנו!''. חואן לוחץ את היד.
לולה וקרולינה ממשיכות את שיחתן בבית הקפה. לולה שמה סוכר בקפה, ''תסלחי לי, אבל זה נראה לי טיפשי, לוותר על כל ההשקעה, השאיפות, החלומות, והכול לטובת בחור שזה עתה הכרת, שאת לא יודעת עליו כלום, מי הוא, מה הוא, כלום''. קרולינה כועסת, ''מי שמדברת, כבר שנה שאת מתכתבת עם בחור ואת אפילו לא יודעת איך קוראים לו!''. לולה פותחת עוד שקיק סוכר, ''לעומתך, לא ויתרתי על שום דבר''. קרולינה מגחכת, ''ממש... מקודם לא היה שבוע שלא היה לך חבר חדש!''. לולה אוחזת בידה, ''קרו, את לא צריכה לכעוס עליי, אני רוצה בטובתך. פבלו יכול להיות אהבת חייך הגדולה, אבל הוא גם יכול להיות הרבה דברים אחרים. אם לא תנחתי על הקרקע עכשיו, את עלולה להתאכזב קשות...''. קרולינה נרגעת, ''את חושבת שאני צריכה לוותר על פבלו?''. לולה מחייכת, ''את צריכה זמן להשתכנע שפבלו הוא באמת האחד. אם הוא אוהב אותך, הוא יחכה לך''.
פבלו מלווה את חואן אל מחוץ למרתף, ''שמע, אני מצטער על האגרטל שנופץ על ראשך, הייתי...''. חואן מחייך, ''זה בסדר, אני מעדיף אגרטל מאשר כדור''. פבלו מחייך. חואן הופך רציני, ''עכשיו שהשלמתם את תכנית השוד, אני מקווה שתתרחק מקרולינה. היא בחורה טובה, לא מגיע לה שירמו אותה''. פבלו נעצר, ''גם לא מגיע לה שיעשו לה את מה שאתה מתכנן לעשות לאביה''. חואן פונה אליו, ''לא מגיע לה אבא כזה''. פבלו שוקע במחשבות. חואן טופח על כתפו, ''קבל עצה: אולי אני טועה, אבל אתה נראה לי בחור טוב. השקר הוא האויב הכי גדול שלנו. דבר איתה, תהיה גלוי...''.
לולה יושבת מול המחשב, מודאגת, כותבת מייל: ''היי מלאך שלי, אני מחכה לך כבר שעה וחצי, לאן נעלמת? מקווה שהכול בסדר! אנסה להתחבר שוב בשעה 21:00, מצפה לתפוס אותך. בכל מקרה, שלח לי אסמס. אוהבת המון, לולה''.
רפאל וסנדרה יוצאים מחובקים מהמפעל. סנדרה כרגיל מתלוננת, ''חואן היקר הבריז מיומו הראשון בעבודה...''. רפאל מחייך, ''המסכן חטף אגרטל על הראש, מה רצית? עזבי אותו. בואי נדבר עלינו, את יודעת מה מתחשק לי?''. סנדרה מחייכת, ''מה?''. רפאל מספר, ''ללכת למסעדה, לשתות יין, לאכול גבינה צרפתית...''. סנדרה מתלהבת, ''אני בעד''. חרה ורובר עוקבים אחרי השניים מרחוק.
קרולינה מחכה לפבלו על הספסל בפארק. פבלו בדיוק מגיע. קרולינה מקבלת את פניו בנשיקה, ''חיכיתי לך...''. פבלו מדוכדך, ''אנחנו צריכים לדבר''. קרולינה מהנהנת בהסכמה, ''בסדר. גם אני צריכה לספר לך משהו. אבל בוא נדבר בבית שלך, אני רוצה להכיר אותו...''. פבלו אוזר אומץ, ''בדיוק על זה אנחנו צריכים לדבר... אין לי בית...''.