מאת: אלכס פרידמן
קרולינה הולכת לצד ומקבלת את השיחה, ''היי, אהובי''. פבלו מתקשה לדבר, ''היי... רציתי להגיד לך בוקר טוב''. קרולינה מחייכת בעצבות, ''בוקר טוב, אהובי. אבל הוא לא ממש טוב, בלילה פרצו לבית שודדים, לקחו הרבה דברים, תקפו את אבא ואת חבר שלו, זה היה נורא''. פבלו מרגיש נורא, ''את בסדר?''. קרולינה מהנהנת, ''כן, תודה''. פבלו מעביר את ידו על פניו ונאנח, ''אנחנו צריכים לדבר, מתי נראה לך שנוכל להיפגש?''. קרולינה מודאגת, ''אתה נשמע מוזר, הכול בסדר? אני לא יכולה לצאת עכשיו, יש פה שוטרים, אבל בעוד חצי שעה...''. סנדרה בדיוק תוקפת את רפאל, ''אני אמרתי שצריך לשים אבטחה, אבל אתה וההתעקשות שלך לא למשוך תשומת לב! עכשיו אתה מרוצה?''. רפאל מנסה להרגיע אותה, ''מי שצריך להיכנס היה נכנס''. סנדרה מסתכלת על חואן, ''צודק! הרי אתה בעצמך פותח את הדלת לפושעים!''. חואן מרגיש לא בנוח. קרולינה מנתקת את השיחה.
לולה מצ'וטטת עם מלאך-ושטן88: ''נכנסתי לרגע להגיד בוקר טוב, חייבת לעוף לפקולטה''. מלאך-ושטן88 מגיב: ''בוקר טוב, יפה שלי''. לולה מקלידה: ''אתה יפה בעצמך''. מלאך-ושטן88 מגיב: ''אני לא יפה''. לולה מקלידה: ''אה כן? ומי זה החתיך שתמונותיו ממלאות את מחשבי? אגב, אני דורשת תמונה עם הדובון ששלחתי לך!''. מלאך-ושטן88 מגיב: ''אני אשאל את המקסימון אם הוא מסכים''.
קרולינה בדרכה לצאת לפגישה עם פבלו. חואן אורב לה ביציאה, ''קרולינה, מי הבחור שטלפן אלייך?''. קרולינה מרגישה לא בנוח, ''חואן, אני לא רוצה להישמע גסת רוח, אבל זה לא עניינך''. חואן מהנהן, ''את צודקת, אבל אני שואל כי זה חשוב''. קרולינה מהרהרת לרגע, ''זה פבלו, החבר שלי. למה?''. חואן מתלבט אם להגיד לה. קרולינה יוצאת, ''ברשותך. אני ממהרת''. חואן יוצא בעקבותיה.
קרולינה ופבלו יושבים בבית קפה. חואן צופה מרחוק. פבלו לא מסוגל להסתכל לקרולינה בעיניים. קרולינה מודאגת, ''מה קרה?''. פבלו לוגם מים, ''את באמת בסדר?''. קרולינה אוחזת בידו, ''כן, כבר אמרתי לך. קיבלתי מכה קטנה בראש, אבל זה כלום. אני קצת מבואסת, כי תכננתי להכיר אותך להורים, אבל עכשיו בגלל כל הסיפור הזה צריך לחכות...''. פבלו מופתע, ''להכיר אותי להורים?''. קרולינה מאשרת, ''כבר סיפרתי עליך לאימא, היא מאוד התלהבה, אפילו לחבר של אבא נאלצתי לספר, הוא ראה תמונה שלך והתחיל לשאול שאלות...''. פבלו מחוויר בפנים, ''חבר של אבא?''. קרולינה מסבירה, ''חואן, הוא מתגורר אצלנו באופן זמני, הוא זה ש'עצר' את השודדים''. פבלו נלחץ, ''ומה הוא אמר?''. קרולינה קומצת שפתיים, ''כלום. הוא טיפוס קצת מוזר...''. פבלו מזיע, לוגם מים, ''אני חייב ללכת''. קרולינה מופתעת, ''אבל רצית לדבר...''. פבלו מביט בשעון, ''כן, פשוט שכחתי שיש לי פגישת עבודה''. קרולינה מחייכת, ''טוב, נדבר בערב? אצלך בבית?''. פבלו נלחץ עוד יותר.
רפאל וברונו יושבים בתוך הג'יפ של ברונו ומשוחחים. רפאל עצבני, ''אף אחד לא מתעסק עם רפאל סולר! אני סומך עליך שתלכוד את הכנופיה מהר!''. ברונו מחייך בהתנשאות, ''חשבת שאולי חואן עומד מאחורי זה?''. רפאל צוחק, ''חואן נקי, מי כמוך יודע''. ברונו מטיל ספק, ''עשרים שנה בכלא משנים כל אחד''. רפאל מניד ראשו בשלילה, ''זה לא המקרה של חואן 'המלאך'. אגב, אתמול הוא אמר לי שהוא החליט לשקם את חייו ולוותר על החקירה''. ברונו מופתע, ''באמת?''. רפאל מהנהן, ''תתנהג אליו יפה, אל תתגרה בו, אל תעורר אותו מחדש. מעכשיו הכול יהיה רגוע''. ברונו מרוצה.
פבלו וקרולינה נפרדים בנשיקה וכל אחד הולך לדרכו. חואן עוקב אחרי פבלו. פבלו חש שמישהו עוקב אחריו ומגביר את קצב ההליכה. גם חואן מגביר את הקצב. פבלו נכנס לרחוב צר ומגביר את הקצב עוד יותר. כך גם חואן. לפתע פבלו נעצר. חואן מאט את קצב ההליכה אך ממשיך להתקרב. פבלו מסתובב, ''מה אתה רוצה?''. חואן נעצר ושולף אקדח, ''יש לך שלוש אופציות: הראשונה, לספר את כל האמת. השנייה, ללכת למשטרה ולספר שם את כל האמת. השלישית, לנסות להימלט ולחטוף כדור. במה אתה בוחר?''...