מאת: אלכס פרידמן
חואן מעמיד פנים שהכול בסדר, ''כמה טוב שיש חברים כמוך''. רפאל טופח על כתפו, ''בשביל זה יש חברים. בוא, בוא נצא מהמקום המזוויע הזה...''.
פבלו יושב מתוסכל על הספה במרתף. פרנקו יושב ליד השולחן ומכין שכפולי מפתחות. פבלו מהרהר בקול רם, ''אני פשוט חתיכת אידיוט ומגעיל... לשכב עם הבחורה כשרגע לפני סרקתי את המקום בכוונה לשדוד אותו''. פרנקו מופתע, ''שכבת איתה? איך היא במיטה?''. פבלו מתעצבן, ''די! תפסיק להיות כזה זבל!''. פרנקו מסתובב אליו, ''פבלו, אל תטעה, זה שיש לך רגשות אשם לא הופך אותך ליותר טוב, אתה זבל בדיוק כמוני! ויודע מה? אולי אפילו גרוע ממני. אני אמרתי לך לשכב עם הבחורה? לא...''. פבלו קם על רגליו, ''יודע מה? נמאס לי מזה שאתה מנהל לי את החיים, נמאס לי מהחיים העלובים האלה. אין שום סיבה שעוצרת בעדי למצוא עבודה נורמלית ולחיות חיים נורמליים''. פרנקו נעמד מולו, ''מה? עלית על תכנית חלופית, להתחתן עם הבחורה ולזכות בכל הקופה? או שהיא באמת טובה במיטה?''. פבלו יוצא משליטה ומכה את פרנקו בפנים. פרנקו מגנב דם מהשפה, ''לפחות למדת להרביץ...''. פבלו מתחרט על האגרוף. פרנקו תופס את פבלו בחולצה, ''אתה שוכח מי גידל אותך? מי האכיל אותך? מי הציל את חייך לא פעם?''. פבלו מתנער ממנו, ''אני לא שוכח!''. פרנקו חוזר לשבת, ''אני לא כל-כך בטוח. טוב... יש לנו מספיק מידע ואני כבר לא סומך עליך, עדיף להקדים את המבצע. מחר בלילה נשדוד את אחוזת סולר''. פבלו יוצא בכעס.
חואן, רפאל וסנדרה חוזרים לאחוזה. סנדרה עולה למעלה ובדרכה מתלוננת בקול רם, ''זה מה שהיה חסר לי בחיים, לשלם דמי ערבות על פושע מסוכן ולהלין אותו בביתי. אני הולכת לישון...''. רפאל מבודר, מוזג לעצמו וויסקי, ''אל תשים לב אליה, היא עייפה''. חואן נמנע מחברתו, ''זה בסדר... גם אני עייף...''. רפאל לוגם מהוויסקי, ''אני מצטער שהמחברת לא הגיעה לידיך, היית כל-כך נלהב וקרה הדבר העצוב הזה... אישה מסכנה''. חואן מתאפק להסתיר את זעמו, ''אל תדאג, בסופו של דבר האמת תמיד יוצאת לאור''. רפאל מהנהן, ''ביקשתי מהעורך-דין שיעשה את מרב המאמצים להשיב את המחברת''. חואן מתאפק לא לגחך, ''תודה רבה. אני מאוד מעריך את זה. וגם את זה ששחררת אותי, איך נודע לך?''. רפאל ממציא סיפור, ''אחרי שיצאת, עלה בדעתי ללוות אותך, נכנסתי לרכב ונסעתי, הגעתי לשם ונודע לי... נסעתי לתחנה... זהו''. חואן מתעניין, ''וסנדרה?''. רפאל מסביר, ''היא הביאה את הכסף לערבות''. חואן מעמיד פני אסיר תודה, ''תודה, באמת תודה. אתה החבר הכי טוב''. רפאל מחייך בצניעות מזויפת. חואן עולה לחדרו. רפאל מבסוט מעצמו, גומר את הוויסקי.
סנדרה נכנסת לחדר של קרולינה. שומעים את קרולינה שרה במקלחת. סנדרה בינתיים מתרשמת מזר הורדים הגדול. קרולינה בדיוק יוצאת, נבהלת מאימה, ''חזרתם? הכול בסדר?''. סנדרה מחייכת, מצביעה על הזר, ''עכשיו אני מבינה מה פשר החיוכים. מחזר חדש?''. קרולינה מסמיקה. סנדרה מתיישבת על המיטה, ''ואיך זה שאני לא יודעת?''. קרולינה מתיישבת לצדה, ''אל תספרי לאבא, את יודעת איך הוא מגיב כל פעם שמופיע מחזר חדש. קוראים לו פבלו, הוא עובד בתחום הפיננסי, הוא בחור מקסים... את תאהבי אותו''. סנדרה אוחזת בידה, ''קרו, את לא בחורה של סטוצים, את בחורה שמתאהבת, וזה לא הזמן הכי טוב להתאהב, את לא חושבת?''. קרולינה מחייכת, ''אנחנו לא שולטים בזמן, וגם לא באהבה''. סנדרה מחייכת, ''מאוחר מדי, אה? אנחנו גם לא שולטים בהזדמנויות, אם תפספסי את ההזדמנות ללמוד בגרמניה אולי היא לא תחזור''. קרולינה מתבאסת.
חואן יושב על המיטה בחדרו, מחכה ומרבה להביט בשעון. השעה 01:37. הוא יוצא מהחדר בלי להרעיש, הולך לחדר העבודה שבקומה הראשונה, ומתחיל לחפש אחר מידע. מישהו בדיוק יורד במדרגות. חואן מסתתר. שומעים את רפאל מדבר בטלפון, ''אם לא הייתי משחרר אותו, הוא היה מתחיל לחשוד. זה היה נחוץ, לעומת הרצח...''. רפאל חוזר לחדרו. חואן ממשיך לחפש, אך לא מוצא שום דבר. הוא יורד אל המרתף המעופש, מחטט בין הארגזים הרבים, ומוצא תיבה מסתורית נעולה במנעול... הוא פורץ את המנעול ומזדעזע מתוכן התיבה... שפתיו רועדות ועיניו מתמלאות דמעות...