מאת: אלכס פרידמן
ברונו יוצא מהבית של לאורה כשבידו שקית ניילון קטנה ובה מחברת ישנה. חואן שועט לעבר ברונו, ''המחברת הזאת מיועדת לי!''. ברונו מופתע, ''מה אתה עושה פה?''. חואן חוזר על דבריו, ''המחברת הזאת מיועדת לי!''. ברונו מסתכל על המחברת, ''זה נמצא בזירת האירוע וצריך לעבור בדיקה...''. חואן מגחך, ''בדיקה שתוצאותיה יכניסו אותך לכלא...''. ברונו פונה ללכת, ''אני מצטער, חואן, אין לי זמן לשמוע את השטויות שלך''. חואן חוטף מידו את המחברת ופותח בריצה. ברונו ושני שוטרים נוספים רודפים אחריו. חואן רץ בכל כוחו, מתנשף, מדי פעם מסתכל לאחור לבדוק את הפער, אך לבסוף מגיע לסמטה ללא מוצא. ברונו שולף אקדח ומכוון לעבר חואן, ''ידיים למעלה... אתה עצור!''.
פבלו מחנה את הג'יפ של קרולינה ליד מנזר גדול ומרשים. השניים יוצאים מהרכב ומתקדמים לעבר דלת הכניסה. פבלו נרגש, ''זה המקום בו גדלתי''. קרולינה נפעמת מהמקום, ''איזה יופי''. פבלו מקיש בדלת. ויקטוריה, נזירה מבוגרת בעלת מבנה גוף רחב, פותחת את הדלת ונרגשת לראות את פבלו. פבלו וקרולינה נכנסים פנימה. ויקטוריה נועצת מבטים בקרולינה, פבלו מציג אותה בתור בת זוגתו. קרולינה מאושרת, אוחזת בידו. ויקטוריה מתפעלת, ''איזה יופי לראות אותך, לבוש יפה, עם בחורה יפהפייה לצדך... באמת אושר גדול''. פבלו חסר סבלנות, ''איפה הילדים שלי?''. קרולינה מופתעת. ויקטוריה מוליכה אותם לחצר, שם כעשרים ילדים בגילאים שונים משחקים כדורגל. פבלו מתלהב, מצטרף אליהם. הילדים נרגשים לראותו. קרולינה צופה במשחק במבט מוקסם. ויקטוריה ממשיכה להתפעל, ''הבחור הזה הוא באמת משהו מיוחד, הוא מקפיד לבוא כל שבוע, משחק איתם, הילדים חשובים לו מאוד, רואים שהחיים לימדו אותו לקח והוא מתחרט על כל הדברים הרעים שעשה''. קרולינה נלחצת, ''מה זאת אומרת?''. ויקטוריה קולטת שפלטה שטות, ממהרת לתקן, ''הוא היה ילד שובב, אחד השובבים ביותר''. פבלו בדיוק מבקיע גול וכל הילדים קופצים עליו בחיבה רבה.
חואן יושב בתוך תא המעצר, ידיו הרועדות מכסות את פניו, הוא נזכר במפגש המחודש עם רפאל, בהתנגדות של רפאל לביקור אצל מרגריטה, בשיחת הטלפון החשודה וברגע שהוא מספר לרפאל וסנדרה על המחברת, ומבין שרפאל הוא זה שעומד מאחורי הכול, ''מנוול אחד!''.
קרולינה מביאה את פבלו לבקר בביתה. פבלו מתפעל מהפאר, ''וואו, יפה מאוד... איזה גודל... בטח יש לכם הרבה משרתים... מאבטחים...''. קרולינה מצחקקת, ''לא. רק משרתת אחת, ועכשיו היא בכלל בחופשה. תרצה לשתות משהו?''. פבלו מהנהן, ''קפה עם חלב ולימון''. קרולינה נגעלת, ''לימון?''. פבלו מחייך, ''זה טעים. כדאי לך לטעום''. קרולינה הולכת להכין. פבלו מנצל את זה שהוא נשאר כדי להתחיל לעבוד, הוא מטביע בפלסטלינה את מפתחות הבית, בודק את מכשיר האזעקה ומחטט בכל פינה אפשרית. כעבור כמה רגעים קרולינה חוזרת עם מגש הקפה, פבלו עוזר לה. מתיישבים לשתות קפה. פבלו מסתכל סביב, ''מתי הורייך חוזרים?''. קרולינה מחייכת.
קרולינה עורכת לפבלו סיור מודרך באחוזה, מגיעים לחדרה, ''וזה החדר שלי, תכירו''. פבלו מביט ברוך בבובות הפרווה הרבות המפוזרות בחדר. קרולינה מצביעה על זר הורדים, ''שוב תודה. הם מקסימים''. פבלו מחייך, ''את מקסימה''. קרולינה מובכת, מתיישבת על המיטה. פבלו מתיישב לצדה ואוחז בידה, ''אני רוצה שתדעי שהרגש שלי כלפייך הוא טהור ואמיתי, כל השאר לא משנה''. קרולינה לא מבינה, ''כל השאר?''. פבלו מנסה להסביר, ''לפעמים הדברים לא קורים כפי שהיינו רוצים...''. קרולינה עדין לא מבינה, ''אתה נפרד ממני או מה?''. פבלו מתקשה לבחור מילים, ''לא... להפך... הייתי רוצה שהקשר הזה יימשך לנצח. אני... אוהב אותך מאוד''. קרולינה מוקסמת, מנשקת אותו. השניים נשכבים על המיטה, פבלו מלטף את פניה ברוך, קרולינה מתביישת ומהססת, אך מוכנה להמשיך. פבלו מפשיט את חולצתה והעניינים ממשיכים לזרום...
חואן מוסיף לשבת בתא המעצר, ראשו מורכן. שוטר בדיוק מתקרב ופותח את דלת התא. רפאל נכנס פנימה, חיוך גדול מרוח על פניו, ''נו, רואה? אני הזהרתי אותך שבסוף תסתבך. בוא, סידרתי הכול. אתה חופשי...''. חואן מרים ראשו ומביט ברפאל במבט של זעם ושנאה...