מאת: אלכס פרידמן
רפאל עצבני, ''הכול מסתבך''. ברונו משועשע, ''רפאל, מה קורה לך? לא מתאים לך להיות פחדן''. רפאל נשען על הג'יפ, ''הוא משגע אותי! מדבר רק על זה, דוחף את האף לפה, דוחף את האף לשם. בסוף הוא יגלה משהו ואתה יודע מה יקרה לנו... ''. ברונו צוחק, ''מה יקרה? מה כבר אסיר משוחרר יכול לעשות לנו? אין לך מה לדאוג, כל מי שידע משהו כבר לא בין החיים''. רפאל מודאג, ''ואם בכל זאת?''. ברונו טופח על שכמו, ''במקרה הזה, נאלץ לנקוט בצעדים לא נעימים...''.
אישה בשנות החמישים לחייה יושבת על כסא ומטפלת בצמחייתה. חואן בדיוק מתקרב, ''לאורה מננדס?''. לאורה מביטה בחשדנות, ''מי אתה?''. חואן נכנס בשער, ''באתי לשאול מספר שאלות בנוגע לבעלך...''. לאורה נאחזת אימה, ''אני לא יודעת כלום! לך מכאן!''. חואן עוצר, ''קוראים לי חואן גאיטן, אני...''. לאורה נרגעת במפתיע, ''חואן?''. חואן מאשר, ''אני ובעלך עבדנו באותה תחנה...''. לאורה מסתכלת סביב ולפתע גוררת את חואן לתוך הבית. השניים נכנסים פנימה, לאורה ממהרת לנעול, ''ארתורו ידע שתבוא''. חואן מופתע, ''ידע?''. לאורה מזמינה את חואן לשבת, ''המקרה שלך היה קרוב לליבו של ארתורו, אבל הוא לא הספיק לסיים...''. חואן מתיישב, ''נודע לי על מותו המצער. לא ידעתי שהוא היה חולה לב''. לאורה צוחקת באירוניה מרה, ''חולה לב? היה להם נוח לרשום את זה כסיבת המוות. ארתורו נרצח בגלל שהוא גילה דברים שהוא לא היה צריך לדעת''. חואן מזועזע. לאורה מתיישבת לידו, ''הוא חשש שלא יתנו לו לסיים, השוטר איים עליו''. חואן מנסה לעכל, ''איזה שוטר? ברונו?''. לאורה מהנהנת, ''ולכן הוא כתב הכול במחברת, כל מה שהוא גילה, כולל מה עלה בגורלה של הבחורה שנעלמה''. חואן נחנק מהתרגשות, ''איזו בחורה? פאולה? איפה המחברת?''. לאורה מהנהנת, ''כן, פאולה. בחורה מסכנה, מה שעוללו לה... המחברת שמורה במקום מסתור, תבוא בערב ואני אמסור לך אותה. זה מה שארתורו ביקש ממני לעשות לפני מותו''. חואן שואל בהיסוס, ''היא חיה?''. לאורה נזהרת בתשובתה, ''עברו הרבה שנים מאז...''.
לולה יושבת מול המחשב ומצ'וטטת: ''אנחנו מתכתבים כבר שנה שלמה, לא נראה לך שהגיע הזמן שנפגש?''. אין תגובה. לולה ממשיכה להקליד: ''אני יודעת שהבטחתי לא ללחוץ עליך, אבל אני כל-כך רוצה לפגוש אותך כבר''. מלאך-ושטן88 עונה: ''את צודקת, הגיע הזמן...''. הסקייפ מתחיל להבהב. לולה מקלידה: ''חכה דקה, קרו מתקשרת בסקייפ''. לולה עונה לקרולינה, אך במקומה רואה זר ורדים ענק, ''קרו?''. קרולינה מזיזה את הורדים ומתיישבת מול המסך, נרגשת, ''ראית איזה זר מקסים? הרגע הגיע''. לולה מחייכת, ''יפה. הבחור משקיע''. קרולינה משוויצה בכרטיס הברכה, ''כן... תראי מה הוא כתב: 'תודה על הערב הכי יפה בחיי, פבלו'. חמוד''. לולה נשענת לאחור, ''כן, חמוד. אפילו יותר מדי חמוד. מתי אתם יוצאים שוב?''. קרולינה בודקת בשעון, ''עוד חצי שעה. אני צריכה לאסוף אותו מהמרכז, האוטו שלו במוסך... הוא אמר שניסע לבקר במקום מיוחד''.
רפאל וסנדרה אוכלים ארוחת צהריים באחוזה. סנדרה מתלוננת, ''כל הבוקר חיפשתי אותך במשרד! מה קורה איתך? אתה לא מתפקד!''. רפאל טובל לחם במרק, ''הייתי בפגישה, פגישת עבודה''. חואן בדיוק חוזר, קורן מכף רגל ועד ראש. רפאל מופתע, ''מה קרה? מרגריטה אמרה לך משהו?''. חואן נשען על אחד הכיסאות, ''הייתי אצל לאורה, אשתו של מננדס... מסתבר שמננדס השאיר מחברת עם כל המידע שהוא גילה''. רפאל נחנק, ''מחברת? היא נתנה לך אותה?''. חואן מתרגש, ''לא. קבענו שהיא תמסור לי אותה הערב... לא תיארתי לעצמי שאגיע לאמת כל-כך מהר''. סנדרה לא מבינה, ''מי זה מננדס?''. רפאל מעמיד פני נרגש, מחבק את חואן, ''אני כל-כך שמח בשבילך''. חואן מחייך, ''תודה, חבר. טוב, אני אלך להחליף בגדים ואצא לשם...''. חואן הולך לחדרו. רפאל מוציא את הסלולארי מהכיס והולך למטבח. סנדרה ממשיכה לאכול. קרולינה בדיוק יורדת במדרגות ומצטרפת לאימה. סנדרה שמחה לראות אותה, ''בתי היפה... אני בקושי רואה אותך. הכול טוב?''. קרולינה מחייכת חיוך מסתורי, ''הכול מצוין''. סנדרה מתעניינת, ''מוכנה לגרמניה?''. קרולינה מתבאסת.
חואן מתקרב אל הבית של לאורה ומופתע לראות ניידת אמבולנס, ניידות משטרה, והתקהלות רבה של סקרנים. חואן ניגש לאחד המתקהלים, ''מה קרה?''. האיש עונה, ''ככל הנראה לאורה התאבדה''.