מאת: אלכס פרידמן
רפאל מתעצבן, ''פאולה לא מתה!''. סנדרה מגחכת, ''נו באמת, האישה נעלמה לפני עשרים שנה, כתמי דם שלה נמצאו בשדות מרוחקים מבואנוס-איירס, מה הסיכוי שהיא חיה? אפסי!''. חואן בדיוק חוזר, חולף על פניהם ועולה לחדרו. רפאל וסנדרה מחליפים מבטים מבולבלים.
פבלו וקרולינה יושבים לשולחן לאור נרות במסעדה יוקרתית. פבלו לבוש בהידור ומרגיש די לא בנוח. קרולינה מתרגשת, ''אין הרבה מה לספר עליי, אני בת יחידה, כרגע די חסרת חיים, אבל לאחרונה התקבלתי ללימודי רפואה בגרמניה... אני מלאת ציפיות. ואתה? במה אתה עוסק?''. פבלו מנסה להיראות רציני, ''אני מדען. לא, סתם, אני... מתעסק בתחום הפיננסי. לוקח, מוכר, קונה''. קרולינה מופתעת, ''פיננסים? אתה לא נראה אחד שמתעסק בפיננסים''. פבלו מתלוצץ, ''אז איך אני נראה? כבאי?''. קרולינה משועשעת, ''כן, קצת, בכיוון. לא, אני צוחקת, אל תיעלב''. המלצר בדיוק ניגש ומוזג יין אדום. פבלו מרים כוסית, ''לחיי הנהגת הכי מסוכנת אבל גם הכי יפה על הכביש''. קרולינה מחייכת בביישנות, מרימה כוסית, ''אז מה באמת עשית ליד הבית שלי אתמול?''. פבלו נלחץ, לוגם מהיין, ''תצפית על הבית. לא, סתם... אני בקטע של הליכות ליליות''. קרולינה מתעניינת, ''אתה גר קרוב? לבד? עם ההורים?''. עצב פתאומי ממלא את פניו של פבלו, ''לא... אין לי הורים''. קרולינה מרגישה לא בנוח, ''אני מצטערת''. פבלו מחייך חיוך מר, ''זה בסדר. גדלתי בבית יתומים, אימי נטשה אותי שם ימים ספורים לאחר לידתי... הדבר היחיד שאני יודע עליה זה שקוראים לה פאולה''.
חואן נכנס לחדרו ומתחיל להתפשט. רפאל נכנס אחריו, ''מה, אתה כועס?''. חואן חולץ את נעליו, ''היית צריך לספר לי על ברונו''. רפאל מתיישב על המיטה, ''לא ראיתי בזה פרט חשוב, ואתה יודע איזה מין טיפוס ברונו, הוא לא יהיה לך לתועלת''. חואן הולך לאמבטיה כדי לצחצח שיניים, ''מי יודע''. רפאל הולך אחריו, ''מה, הוא אמר לך משהו?''. חואן מצחצח שיניים, ''עוד לא, אבל הוא יגיד''. רפאל מתוח, ''ומרגריטה?''. חואן שוטף את הפה, ''היא הייתה נסערת מדי, קודם המפגש אתי ואחר כך השוד...''. רפאל מופתע, ''שוד?''. חואן מהנהן בצער, ''מנוול אחד פרץ לביתה, הפיל אותה לרצפה, בלגן את כל הבית ולקח את כל הכסף''. רפאל מפגין אמפתיה, ''עצוב שהעולם הזה מלא במנוולים שכאלה. מחר על הבוקר אדאג לשלוח לה קצת כסף. מסכנה''. חואן מופתע, ''באמת? זה יהיה מצוין. אני יכול להעביר לה את הכסף ובהזדמנות לדבר איתה שוב''. רפאל מתחרט על הדברים שאמר.
פבלו וקרולינה מטיילים יד ביד בטיילת. קרולינה מרוצה, ''תודה רבה על הארוחה, אבל באמת לא היית צריך... אם כבר זו אני שצריכה לפצות אותך''. פבלו מחייך, ''ערב בחברתך נראה לי פיצוי הולם בהחלט''. קרולינה מובכת. פבלו נעמד מולה ואוחז בשתי ידיה, ''אני מאוד אשמח אם תפצי אותי גם מחר''. קרולינה מהנהנת בחיוך. פבלו מתקרב אט-אט, קרולינה מסמיקה, מתקרבת אט-אט, נשיקה קצרה בשפתיים חותמת את הערב הקסום.
חואן מקיש בדלת של מרגריטה, ''זה אני, חואן...''. מרגריטה פותחת את הדלת, ''מה אתה רוצה? ועוד בשעה כל כך מוקדמת של הבוקר...''. חואן מוציא מעטפה מהכיס, ''רציתי לוודא שאת בסדר, לשאול אם את צריכה עזרה. ולתת לך את זה...''. מרגריטה מזעיפה פנים, ''אני בסדר ואני לא צריכה נדבות, תודה''. חואן מושיט את המעטפה, ''חבר שלי, רפאל, אם את זוכרת, שלח לך את זה כדי שתוכלי לסיים את החודש. כשיהיה לך את יכולה להחזיר''. מרגריטה לוקחת את המעטפה, ''רק כי אני באמת צריכה את זה. רפאל תמיד היה טוב אליי...''. חואן מחייך, ''אם תצטרכי משהו נוסף, רשמתי על המעטפה את מספר הטלפון שלי...''. מרגריטה מהנהנת. חואן פונה ממנה ומתכוון ללכת. מרגריטה עוצרת בעדו, ''חואן... לך למננדס''. חואן לא מבין, ''מננדס מת''. מרגריטה מסבירה, ''אשתו יודעת הרבה דברים, אבל לא מספרת''. חואן מהנהן בתודה.
רפאל עוצר את הרכב באמצע חורשת עצים ומחייג בסלולארי, ''אני כאן''. ג'יפ שחור ענק מימדים מתקרב במהירות ונעצר מול הרכב של רפאל. רפאל יוצא מהרכב. ברונו יוצא מהג'יפ וניגש לברך את רפאל, ''מה שלומך, שותף?''. לוחצים ידיים.