מאת: אלכס פרידמן
פבלו חוזר לאט-לאט להכרה, קרולינה עוזרת לו לקום, ''אני כל-כך מצטערת, לא ראיתי אותך. למה עמדת שם?''. פבלו משחק אותה מבולבל, ''אני לא זוכר, אני חושב שאיבדתי את הזיכרון''. קרולינה צוחקת, ''שטויות, זה קורה רק בטלנובלות''. פבלו מוקסם מיופייה, ''גם בחורות יפות כמוך רואים רק בטלנובלות''. קרולינה מסמיקה. פרנקו שומר מרחק, ''מה זה לעזאזל הפוצי-מוצי הזה?''. קרולינה מציעה לקחת את פבלו לבית-החולים, הוא מסרב בטענה שהוא בסדר, אך היא מתעקשת.
חואן נכנס לחדר האמבטיה ומתחיל לגלח את הזקן. פלאשבק: חואן ופאולה (צעירים) יושבים על ספסל בפארק ומתנשקים. חואן אוחז בידה, ''מחר אני נוסע, זאת משימה חשובה ביותר. סוף-סוף נשים קץ לאחד מארגוני הפשע הגדולים במדינה. אחרי שאחזור... הייתי רוצה שנקבע מועד לחתונה''. פאולה נרגשת, ''מצדי היינו מתחתנים כבר היום. אני אחכה לך, אהובי, מבטיחה...''.
חואן שוטף את הפנים. פלאשבק: חואן ורפאל (צעירים) מדברים בחדר המבקרים של הכלא. חואן המום, ''מה זאת אומרת פאולה נעלמה?!''. רפאל בורר מילים, ''ביום שהכול קרה, היא יצאה מביתה ולא חזרה. איש לא ראה ולא שמע דבר. אמה מיואשת''. חואן נאחז בראשו, ''אתה חושב שמי שאחראי למלכודת, אחראי גם להיעלמותה?''. רפאל רוכן לעברו, ''יכול מאוד להיות שכן. אבל אל תדאג... אני אעשה הכול כדי למצוא אותה וגם כדי להוציא אותך מכאן בהקדם האפשרי...''.
קרולינה ממתינה בחדר ההמתנה בבית-החולים. פבלו בדיוק חוזר עם תחבושת על הראש, ''אמרתי לך שזה לא רציני. הם אמרו שהנזק המוחי מזערי''. קרולינה מבוהלת. פבלו מחייך, ''לא, סתם, אני צוחק. רק כמה שריטות. רציתי להגיד לך... תודה על כל מה שאת עושה למעני''. קרולינה נרגעת, ''לא, מה פתאום... זה המעט שיכולתי לעשות''. פבלו לא יודע מה לומר. קרולינה מחייכת, ''בוא, אקח אותך הביתה... אלא אם אתה פוחד לנסוע עם נהגת כמוני''. פבלו נבוך, ''כן, קצת... לא, סתם, יש לי כמה דברים לעשות. אני אסתדר, תודה''. קרולינה מוציאה פתק מהתיק ומושיטה לפבלו, ''אם תצטרך משהו, אל תהסס להתקשר''. פבלו לוקח את הפתק, ''קרולינה? שם יפה...''. קרולינה מסמיקה קלות, ''תודה. יו, לא אמרת לי איך קוראים לך...''. פבלו מתמהמה לענות, ''אני... קוראים לי... פבלו''.
רפאל אוכל ארוחת בוקר בסלון. חואן בדיוק יורד במדרגות ומצטרף אליו. רפאל מופתע, ''גילחת את הזקן? הולם אותך בלי''. חואן מוזג לעצמו קפה, ''כן, הגיע הזמן להיפטר ממראה העבריין, בעיקר עכשיו שאני הולך לבקר את גברת מרגריטה''. רפאל הופך רציני, ''אתה ממשיך עם זה, אה? עזוב אותה, חואן, היא סבלה מספיק כל השנים האלה. אל תזרע מלח על פצעיה. תניח לה ותניח לעצמך, תתחיל בחיים חדשים, אני אמצא לך עבודה טובה במפעל, תהנה מהחופש''. חואן לוגם מהקפה, ''אני אשמח לקבל את העבודה, אבל אני לא אוכל להיות חופשי עד שאגלה מה באמת קרה''. רפאל קם, ''פעם אחת העקשנות שלך כבר עלתה לך ביוקר. אני נוסע למפעל, סנדרה מחכה לי''. חואן מהורהר.
פרנקו מחכה לפבלו במרתף הנטוש. פבלו בדיוק חוזר ונשכב לנוח על הספה המעופשת. פרנקו לוקח כיסא ומתיישב מולו, ''אני מחכה לך פה כל הלילה! יכולת לפחות להודיע שאתה בסדר! טוב, לא משנה, הצלחת לגלות משהו מעניין?''. פבלו מרחף בעננים, ''עזוב, היא הייתה ממש בסדר אתי, תמצא מקום אחר. היא גם ראתה את הפנים שלי''. פרנקו מגחך, ''סבתות לא טוב, צעירות לא טוב, נהיית לי רגיש מדי. מה קרה, נדלקת עליה?''. פבלו מחייך, ''ואם כן?''. פרנקו נשען לאחור, ''אם כן, אתה תאהב את התכנית שלי - אתה הולך לפתות את הבחורה, להיכנס לבית בתור החבר שלה, להכיר שם כל פינה ופינה, ושנהיה מוכנים... ננחית את המכה!''. פבלו מתיישב, ''אני לא הולך לשדוד את הבית שלה!''. פרנקו רוכן לעברו, ''פבלו, אתה חלק מקבוצה, וככזה יש לך מחויבות!''...
חואן מתקרב אל בית קטן וישן, שנראה מוזנח מאוד, הוא ניגש באיטיות אל הדלת ומקיש שלוש נקישות. כעבור כמה רגעים, אישה קשישה וחולה פותחת את הדלת. חואן הופך מאובן, ''מרגריטה...''. מרגריטה הופכת קפואה ועיניה מתמלאות ביעות, ''רוצח! רצחת את הבת שלי!''.