מאת: אלכס פרידמן
חואן ורפאל ממשיכים בשיחתם. סנדרה מגישה מגש נשנושים, ומתיישבת לצד חואן. חואן מרגיש את העוינות מצדה, ''רפאל, סנדרה, אם זה לא מתאים שאתארח כאן, זה בסדר, אסתדר''. רפאל אוכל תפוח, ''אין עם זה שום בעיה, נכון אהובתי?''. סנדרה שותקת. קרולינה, בתם הבלונדינית היפהפייה של רפאל וסנדרה, בדיוק חוזרת מסבב שופינג פורה במיוחד. רפאל מציג אותה לחואן, שמאוד נרגש לראותה, ''וואו, איך גדלת...''. קרולינה זורקת חיוך אדיש ועולה לחדרה. רפאל מביט בבתו בגאווה. סנדרה מציעה להראות לחואן את חדרו, חואן מסכים, והשניים עולים גם הם. רפאל מנצל את הרגע לבד, שולף את הטלפון הנייד מהכיס, ומחייג, ''זה אני... חדשות רעות. חואן השתחרר מהכלא...''.
סנדרה מראה לחואן את חדר האורחים. חואן רוצה לשאול משהו, אך מהסס, ''היחס הזה הוא בגלל שאני אסיר משוחרר, או בגלל מה שהיה בינינו לפני החתונה שלך עם רפאל?''. סנדרה פונה אליו במבט כועס, ''יש הרבה דרכים להסתכל על זה. זה לא מתאים לי שתהיה כאן''. חואן מהנהן, ''אני מבטיח להסתלק מכאן כמה שיותר מהר''. סנדרה שמחה לשמוע את זה, ''אני מקווה...''.
סבתא עומדת לפני כביש סואן במיוחד ומתקשה לחצות. פבלו, בחור תכול עיניים הלבוש בבגדים מרושלים, מתנדב לעזור. הסבתא הנרגשת מסכימה לקבל את העזרה. פבלו עוזר לסבתא לחצות את הכביש, ובמקביל מכייס את הארנק מתיקה. הסבתא הנרגשת אסירת תודה, ''אתה פשוט מלאך!''.
פבלו עושה את דרכו למרתף נטוש, נכנס פנימה, זורק את הארנק על השולחן, ''שוב ארנק ריק! וגם אני מרגיש ריק! זה לא מתאים לי, חבר'ה... שיהיה ברור, זאת הפעם האחרונה שאני שודד סבתא!''. סביב השולחן יושבים שלושה חבר'ה צעירים בעלי חזות עבריינית וביניהם פרנקו, מנהיג החבורה, שממהר לבדוק את הארנק, ''מה, שוב נתקלת בסבתא אלימה שבעטה לך באזור הרגיש?''. פבלו לוקח כסא ומתיישב, ''מצחיק מאוד, פרנקו. אני רציני, תקופת השקט שלנו התארכה יותר מדי, הגיע הזמן שנחזור לעשות דברים גדולים באמת''. פרנקו נשען לאחור, ''אתם רציתם שנוריד פרופיל, מצדי בסדר גמור, אפילו סימנתי כבר מספר מטרות מעניינות''. פבלו מרוצה, ''מצוין''.
חואן נכנס לחנות צעצועים, ניגש אל מנהל החנות הקשיש, ''אני צריך אקדח''. מנהל החנות מביא אקדח צעצוע. חואן לוחש, ''אקדח אמיתי''. מנהל החנות בודק שוב, ''זה הכי דומה לאמיתי שיש לי''. חואן מחייך, ''טוב, נו... 'השור' שלח אותי''. מנהל החנות מגחך, ''אה, היית אומר מהתחלה''. השניים הולכים אל מאחורי החנות, מנהל החנות מוציא אקדח ממקום מסתור, ומביא אותו לחואן. חואן בוחן את האקדח, ''מצוין. אקח את שניהם...''. מנהל החנות לא מבין. חואן מחייך, ''גם את הצעצוע''.
רפאל, סנדרה וקרולינה אוכלים ארוחת ערב. קרולינה ממהרת. רפאל מתעניין, ''מה, שוב מסיבה? ממתי הפכת לחיית מסיבות?''. קרולינה מחייכת, ''אני רוצה לנצל את השבועות האחרונים לפני שאני טסה ללמוד בגרמניה''. סנדרה מסכימה, ''עדיף שתבלה מאשר שתהיה בבית בחברת החבר שלך''. רפאל כועס. קרולינה לא מבינה, ''באמת, מאיפה הוא צץ?''. סנדרה עוקצנית, ''מהכלא''. קרולינה מופתעת. רפאל ממהר להרגיע, ''הוא חף מפשע''. סנדרה מגלגלת עיניים, ''כן, בטח, שני השוטרים המסכנים ירו בעצמם...''. חואן בדיוק חוזר וכולם משתתקים. קרולינה עוזבת את השולחן בתירוץ שהיא צריכה להתלבש. רפאל מזמין את חואן להצטרף לארוחה.
פרנקו ופבלו עומדים לא רחוק מאחוזת סולר, פרנקו מעדכן את פבלו בפרטים, ''רפאל וסנדרה סולר, המשפחה הכי עשירה בשכונה, בעלי רשת הנעלה בינלאומית, אספני עתיקות ופריטי אומנות יקרי ערך, יש להם בת בשם קרולינה, שבקרוב עוזבת, רוב הזמן הבית ריק... קלי קלות''. פבלו מתקרב לעבר האחוזה כדי לבחון את השטח. שער החניה בדיוק נפתח. פרנקו מסתתר. ג'יפ אדום דוהר מתוך החניה, פבלו קולט שהרכב נוסע לכיוונו, אך לא מספיק לזוז, ונפגע. קרולינה, לבושה בשמלה קצרה ונוצצת בצבע זהב, יוצאת מהרכב בבהלה. פבלו, שמדמם קלות בראשו, מנסה לקום. קרולינה מתקרבת באיטיות, ''אתה בסדר?''. פבלו רואה אותה, מסתנוור מיופייה, ומאבד את ההכרה.