מאת: אלכס פרידמן
- ארגנטינה, 2012 -
שוטרים פושטים על אחוזת משפחת סולר. שלופי אקדחים הם סורקים את כל האחוזה המפוארת... אחד השוטרים עולה במדרגות ומבחין בכתמי דם על השטיח... הוא מתקרב אל חדר השינה... פותח את הדלת... נכנס... מבחין בגופה שותתת דם מוטלת על הרצפה, מכוסה בשמיכה. נשמעת צעקה מלמטה, ''מישהו בורח דרך החצר!''.
- שנה קודם לכן -
גבר בשנות הארבעים לחייו, בעל שיער מאפיר וזקן מוזנח, יושב על מיטה באחד התאים של בית הכלא הראשי ובוהה בנקודה מסוימת. הסוהר בדיוק מתקרב ופותח את התא, ''חואן, הגיע הזמן לצאת''. חואן נעמד על רגליו באיטיות. ''אני חייב?'', שואל בהומור. הסוהר טופח על כתפו, ''אם כל מה שסיפרת נכון, אתה עוד תחזור לכאן. אני בטוח שתחזור...''. חואן טופח על כתפו בחזרה.
חואן יוצא משערי בית הכלא, נושא תרמיל קטן על הגב ומבט של אדם נבוך לחלוטין. פלאשבק: רכב משטרתי חונה מול בית הכלא ובתוכו יושבים שלושה שוטרים צעירים, וביניהם גם חואן. אחד השוטרים מצהיר בשמחה, ''מחר הפושעים האלה יכירו את ביתם החדש. אחרי שנתפוס אותם הם לא ייצאו מכאן לעולם''.
חואן עומד מחוץ לאחוזת סולר ומתבונן בסביבתה העשירה. רכב מפואר בדיוק חונה ליד הכניסה ומתוך הרכב יוצא גבר בשנות הארבעים לחייו, מטופח ולבוש בחליפה מהודרת. חואן מתקרב אליו באיטיות, ''רפאל!''. רפאל קופא במקום, מסתובב באיטיות, ''חואן?''. חואן נעצר, ''בכבודי ובעצמי, חבר...''. רפאל מתרגש, מתקרב אל חואן, ''אני לא מאמין... סוף-סוף''. מתחבקים בהתרגשות.
רפאל וחואן נכנסים לתוך האחוזה. חואן מתפעל מהפאר, ''נראה שהסתדרת טוב בחיים''. רפאל מחייך בצניעות, ''אני לא מתלונן'', ומזמין את חואן לשבת. מתיישבים. חואן חש אי נוחות, ''אני מצטער שאני נוחת עליך ככה. אין לי לאן ללכת, אני צריך רק כמה ימים כדי להתאפס על עצמי''. רפאל ממשיך לחייך, ''תפסיק לדבר שטויות. הרי בעצמי אמרתי לך לבוא ברגע שתשתחרר. תשאר כאן כמה שצריך, אתה אורח כבוד בביתי''. אשתו של רפאל, סנדרה, בדיוק יורדת במדרגות והמומה לראות את חואן. רפאל מציג את חואן, ''את זוכרת את חואן? הוא ישהה אצלנו כמה ימים''. סנדרה עדין המומה, ''השתחררת מהכלא?''. חואן מהנהן בראשו, ''לפני כמה שעות. מה שלומך? את יפהפייה כתמיד...''. סנדרה מודה על המחמאה... מבקשת לדבר עם רפאל ביחידות.
סנדרה מוליכה את רפאל למטבח וגוערת בו, ''מה פתאום הוא ישהה אצלנו בבית?!''. רפאל בינתיים מוציא מצרכים מהמזווה, ''הוא החבר הכי טוב שלי, הוא הציל את חיי, ואני לא אפנה לו את הגב''. סנדרה מתלהמת, ''הוא אסיר לשעבר! רוצח! זה לא טוב לעסק שלנו, זה לא טוב לבת שלנו, וזה לא מתאים לי בכלל!''. רפאל פונה אליה, ''הוא חף מפשע! הוא לא עשה את זה!''. סנדרה מגחכת, ''הוא ישב עשרים שנה בכלא!''. רפאל מושיט לה תפוח, ''זה לא נתון לויכוח! תכיני לנו משהו לנשנש...''.
חואן מסייר באחוזה, מתבונן בתמונות הרבות שעל הקיר, בין התמונות הוא מבחין גם בתעודת הצטיינות משטרתית עם תמונה של רפאל כשהיה צעיר. רפאל בדיוק חוזר ומתיישב בכורסא. חואן מצביע על התעודה, ''עד היום אני לא מבין איך יכולת לעזוב את המשטרה''. רפאל מצחקק, ''בחרתי בעסקים, וכפי שאתה רואה בעצמך - בחרתי נכון''. חואן מתיישב על הספה ומשנה נושא, ''שמעת משהו על פאולה?''. רפאל הופך רציני, לא נוח לו לדבר על זה, ''לא. הכול אותו דבר''. חואן מאוכזב, ''אני חייב למצוא אותה, חייב לגלות מה קרה לה... חייב לגלות מה קרה לי... יותר מדי דברים לא מובנים''. רפאל מחוויר בפנים, ''חואן, בחייך, אל תחפור בנושא הזה, אתה עלול לחפור לעצמך בור''. חואן מגחך, ''אחרי הבור שהייתי בו עשרים שנה, שום דבר כבר לא מפחיד אותי. חזרתי במטרה אחת והיא לגלות את האמת ולעשות צדק. אני אגלה מה באמת קרה שם באותו היום, מי המנוול שטמן לי מלכודת והרס את חיי, והכי חשוב - למה ולאן נעלמה פאולה, אהבת חיי...''.