מלך זילברשלג, לא התגייסת? שב בשקט. יש דברים שלא צריך לנופף בהם

צפיתי בסרטון של "מלך זילברשלג מתגייס". זה די LAME בעיניי לעקוץ או לבקר קולגות בכלי תקשורת אחר, לא הייתי ששה שיעשו את זה חזרה, אבל מכיוון שאני מקפידה להחמיא לסרטונים המצוינים של חטיבת הדיגיטל המצוינת של "כאן", נותנת לייקים ואף שיתפתי בעבר אחד מהם בהתלהבות רבתי, בעודי עובדת בכלי תקשורת אחר, אולי אפילו מתחרה, אני מרשה לעצמי. אז צפיתי בסרטון של מלך מתגייס - והתכווצה לי הבטן. ואני חושבת שצריך לכתוב על זה משהו.

תקראו לי שמרנית, אבל מאז ומתמיד הרגשתי אי-נוחות עם אי-גיוסו של מלך בצירוף העבודה שלו בתאגיד ציבורי, כלומר, עם העובדה שבגיל כל כך-כל כך צעיר, באופן יחסי לישראלי (יהודי); בלי צבא, בלי תואר, בלי טירונות, בלי מסלול הכשרה מסוים, בלי שמירות, בלי פקודות, בלי שירות לאומי, בלי כל אלה - המדינה נותנת לו פלטפורמה בפרהסיה להתפרנס, להתפרסם ולבנות לו קריירה. לעשות דברים שלא נתפסים הכי "חרדיים" הוא יכול היה, כמו לנהל חשבון אינסטגרם עם מיליון עוקבים, אבל להצטרף לצבא כמו כמעט כל עמיתיו ועמיתותיו שעשו זאת מטעמי ציונות וחוק - הוא לא היה יכול.

בהתחלה נאבקתי במחשבות האלה. חשבתי שאם אנחנו רוצים לשלב חרדים בתפקידים משמעותיים בשירות המדינה, כמו נניח עורכי דין חרדים בפרקליטות (בסביבת קולגות נשים ותחת מנהלות, כמובן), מן הסתם צריך לקבל את העובדה שהם לא התגייסו.

אחר כך קראתי שמלך בכל זאת הולך ללבוש מדים - וחשבתי שכל הכבוד. או: וואלה, הבינו שם כנראה שזה לא לעניין. אבל כשהמשכתי לעיין בידיעה, והבנתי שהוא ימשיך לעבוד תוך כדי השירות ב"תאגיד", כל מחשבה חיובית שעלתה לי נמוגה כלא הייתה, והתחלפה אף בכעס קל. כאילו, מה זה השטויות האלה. אתה מתגייס כמו כולם, או לא? למה דווקא הוא ממשיך לעבוד תוך כדי? במה הוא שונה? ומי ניהל עבורו את כל הבקשות? הוא עצמו נלחם בבירוקרטיה הצבאית הסבוכה כאחד המלש"בים, או ה"תאגיד" מטעמו? ולמה הוא מתגייס, בעצם? בשביל היח"צ? בשביל לסמן וי? זה מה שעושה כדורגלן או דוגמנית (סליחה על המגדריות) - אבל עיתונאי ברשות שידור ציבורית?

ואז הגיע הסרטון הזה של "כאן", שמתעד את מלך מתכונן - במכנסיים שחורים וחולצה לבנה מכופתרת - למה שנראה כמו שירות משמעותי, ולומד לירות בנשק. סרטון ש(אני לפחות ראיתי אותו כ-)מתייחס בבדיחות לכל הסיפור הזה של רובה, וכריעה, ומצבי ירי, ומוות (היו שם משחקי מילים מיותרים על "רצח") וגיוס לוחמים ולוחמות לצבא, שהולכים להגן על כולנו (אגב, רק הרס"פ שלנו לימד שלא מנופפים כך סתם בנשק אישי או מכוונים אותו בחדר סגור? אלה רק אנחנו, מדריכות החי"ר קפוצות הישבן, שחושבות שהתנהגות כזו היא אפילו סוג של פגיעה בטוהר הנשק?). וזה הרי ברור שמלך לא יילך לגולני או למג"ב או להכשיר לוחמים בביסל"ח. הוא - בניגוד ללוחמים אמתיים שהולכים למטווח - לא יסכן את החיים שלו בצבא וימשיך לעבוד תוך כדי בעבודה המגניבה שלו. אז מה הקטע?

והרגע הזה, בסרטון של מלך, שבו "מדריכת ירי" נוגעת בו קלות מתוקף תפקידה, והוא מתנער כנשוך נחש "את לא יכולה לגעת בי" והיא אומרת לו: "אוי, סליחה" - ברגע הזה תלשתי כמה שערות. אבל זה כנראה לא קשור, וגם: אנחנו כנראה גם אמורות להתפעל או להוקיר את הרעיון שמדריכה יכולה להדריך חרדי.

איני עד כדי כך שמרנית, גם אני בעבר עשיתי סרטון עם קריצה על טנקיסטיות בבסיס צה"לי, אבל זה מרגיש לי אחרת. גם בדיעבד קצת הצטערתי על איזו בדיחה מיותרת שהגנבתי בו.
אני גם חושבת שהביקורת אינה מכוונת אישית על עצם אי-הגיוס של מלך. כולנו יצירי הסביבה שבה גדלנו וקורות החיים שלנו מושפעים מהנורמות שסביבנו. אי אפשר להעניש אותו על כך.

אבל יש דברים שלא צריך לנופף בהם. שאפשר לנהוג בהם בצניעות. לשמור על טוב טעם ולא להתבדח עליהם ביהירות. לגלות מודעות לעצמנו ולסביבה שבה אנחנו חיים. אין מקום גם להתגייס באיחור, גם להמשיך לעבוד תוך כדי השירות, גם להתבדח על מהלך נורמטיבי ששותפים לו רבים מבני עמך, חלקם בכפייה, מבלי שאתה הולך לקחת בו חלק, וגם לגרוף לייקים וצפיות על רקע הסיפור הזה, מבלי להציג בו את כל הפרטים. כאן כשלו נקודתית בעיניי בתאגיד הציבורי "כאן". אבל לאור הוויראליות של הסרטון, או שאני מפספסת משהו, או שאני היחידה שחושבת כך.